<h1>ראבי"ה סימן נ"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ואינו מברך ואין מברכים עליו ואין מזמנים עליו וגם אינו מזמן. ובירושלמי דריש למען תזכור וכו' כל ימי חייך שאתה עוסק עם החיים ולא עם המתים. ומסיק התם שאין לענות אמן לא לאחריהן [ולא] הם אחריו. ואסקה רב אשי שאפילו הוא בבית אחר נמי שכל זמן שהוא מוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. ואוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם אין לו עושה מחיצה ביניהם אין לו מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ומפרש בירושלמי נמסר לרבים או לכתפים אוכל בשר ושותה יין. ומספקא לן אם הוא הולך עם המת בספינה או בעגלה אי דמי לנמסר לכתפים או לאו. תני הכתפין אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו או רצועותיו ונמצא מתעכב מן המצוה. ובשבת אינו מתרחק מכל אלו אלא ע[ו]שה כמו שע[ו]שה בשאר שבתות, ובתשמיש המטה נחלקו רבנן ור' שמעון בן גמליאל אם מחויב בשבת משום מצות עונה או לאו, ובירושלמי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן גמליאל שאמר חייב בכולם. ומיהו רפיא בידי לאוסרו לאונן אפילו בחול בתשמיש המטה אע"פ שאסור לאבל, כדאמרינן פרק קמא דכתובות מאי קולא אילימא דקתני בועל בעילת מצוה ופורש התם משום דאכתי לא חל עליו אבילות אי לר"א עד שיצא מפתח ביתו וכו', משמע שאין זה קולא כי לכל אדם הותר אע"ג שאינו [חתן] הוא. ויש להסב הדבר שלעולם אסור, אלא הכי קאמר אין בו קולא דאבילות אך קולא היא דאנינות ואם הקילו באנינות דלמא באבילות לא נקל. והמחמיר יברכהו יוצרינו: ת"ר המשמר את המת אע"פ שאינו שלו פטור מק"ש ומן התפלה ומכל המצות, ומסקנא מתו אע"פ שאינו משמרו משמרו אע"פ שאינו מתו ואם היו שנים זה משמר וזה קורא. ירושלמי תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת [או] מפני שאין לו מי שישא משאו והתניא פטור מנטילת לולב בחול והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול, ומשני כיון שמחשיכים על התחום להביא ארון ותכריכין כמו שהוא נושא משאו [דמי], וכל זה במתו מיירי. ופליאה שנהגו העם אף בחול הולך לבית הכנסת ומתפלל בעוד שלא נקבר מתו, ונ"ל שהכא כולי עלמא מודו, אע"ג דגבי חתן פליגי רבנן ור' שמעון בן גמליאל באם רצה לקרות, הכא [אין שומעין לו] מפני כבוד המת. ושמא כיון דלא [איפשטא] היכא שיש לו מי שישא המשא הנהיגו שמתפללים כיון שיש קרובין שיעסקו בו.
